פסק-דין חלקי בתיק תא"מ 11080-12-11

מבוא

1.         התובע הגיש נגד הנתבעת תובענה כספית בעילה נזיקית - לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן: " החוק"), על סך של 50,000 ש"ח וזאת בעקבות הפרת צו ביניים אשר ניתן בבית המשפט המחוזי בנצרת, ביושבו כבית המשפט לעניינים מנהליים, עת"מ 57758-09-11, צו מיום 6/10/2011.

2.         התובע, אשר נמנה על קבוצת בעלים של נכסים מסחריים הנמצאים בתחום שיפוטה של הנתבעת, גילה כי הנתבעת שינתה את סיווג המבנים באזור התעשייה, סיווג אשר הביא להעלאת שיעור הארנונה בסכום כפול מהסכום בו חויב התובע בעבר.

3.         התובע ורבים כמותו, ניהלו משא ומתן עם נציגי הנתבעת ובסופו של יום, הודע להם, בחודש אוגוסט 2011, כי בקשתם לשינוי סיווג הנכסים, נדחתה.

4.         לצורך מימוש זכויותיו, פנה התובע, יחד עם 25 עותרים נוספים לבית המשפט המחוזי ביושבו כבית משפט לעניינים מנהליים והגיש עתירה מנהלית ובקשה למתן צו מניעה זמני. בדיון אשר התקיים במעמד הצדדים, בהם הנתבעת, גיבשו הצדדים ביניהם הסכמה אשר קיבלה תוקף של החלטה, לפיה יינתן צו ביניים עד להכרעה בעתירה. תוקפו של הצו הותנה בהפקדת התחייבות עצמית של המבקשים ללא הגבלה בסכום וכן הפקדת ערבון/ערבות בנקאית בסך כולל של 15,000 ש"ח.

5.         בהתאם לטענת התובע, כשבוע לאחר כניסתו לתוקף של צו הביניים, הגיעו ביום 31/10/2011 למוסך אשר נמצא בבעלותו, מעקלים, העובדים בשירותיה של צד ג', מלווים בשוטרים ודרשו מהתובע לשלם, במזומן, סך של 9,072 ש"ח, סכום המהווה את יתרת חוב הארנונה לשנת המס 2011.

6.         התובע ציין כי הבהיר למעקלים שמדובר בסכום השנוי במחלוקת ובין הצדדים מתנהל הליך משפטי ובית המשפט העניק לתובע סעד המונע מהנתבעת ומצד ג' לנקוט בהליכי גביה.

7.         התובע מפרט כי לאחר שמאמציו להבהרת טענתו בפני המעקלים העלו חרס, שילם סך של 5,950 ש"ח, כמפורט בנספח ה' לכתב התביעה. זאת ועוד ביום 28/11/2011, הוטל על חשבון העו"ש של התובע עיקול ע"י מחלקת הגביה של הנתבעת. התובע מבהיר כי לאחר שניסיונותיו השונים לביטול הליכי הגביה והשבת הסכום אשר נגבה לא צלחו, לא נותר לו אלא להגיש את תביעתו לבית המשפט.

8.         התובע עותר לחיוב הנתבעת, אשר פעלה בניגוד לצו הביניים של בית המשפט המחוזי, בסכום של 50,000 ש"ח בהתבסס על סעיף 7א(ב) לחוק וזאת בגין פגיעה בשמו הטוב, נקיטת הליך בחוסר תום לב תוך הפרה בוטה של צו בית המשפט.

9.         הנתבעת טוענת להגנתה, כי גם אם יוכחו העובדות הנטענות ע"י התובע, אין בכך כדי לזכותו בסעד המבוקש, וזאת נוכח העובדה שעילת התביעה בהתאם לחוק, אינה מתקיימת במקרה דנן. לחילופין, טוענת הנתבעת, כי ככל שימצא כי אכן קיימת לתובע עילת תביעה מכוח החוק, הרי שהיא אינה היריב הנכון מאחר ומי שביצע את הליך העיקול והגביה בפועל הינה צד ג'.

10.        הנתבעת אינה מתכחשת לעובדה כי בהתאם להסכמת הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, ניתן צו ביניים זמני. הנתבעת מבהירה, כי הורתה לצד ג' לכבד את הצו, אם כי לא הוצגה בפניי ראיה כלשהי לביסוס עובדה זו.

11.        הנתבעת שלחה הודעת צד ג' אל חברת הגביה אשר עבדה מטעמה וגבתה עבורה את תשלומי הארנונה. הנתבעת טענה בהודעת צד ג', כי צד ג' נקטה בהליכי גביה ללא הרשאה, השתמשה בכתב הרשאה ישן וזאת בניגוד להוראותיה. במסגרת הודעת צד ג' הבהירה הנתבעת כי נתנה הוראה מפורשת לצד ג' להימנע מנקיטת הליכי גביה נגד התובע וככל שננקטו הליכים אלו נגדו, הרי שיש להטיל את האחריות אך ורק על צד ג'.

12.        צד ג' טענה להגנתה, כי היא שימשה כשלוחתה של הנתבעת, פעלה מתוקף מינוי שניתן כדין ואכן ביום 31/10/2011 ביצעו עובדיה פעולות אכיפה מנהליות מטעם הנתבעת. צד ג' מבהירה כי עובר לביצוע פעולות האכיפה המנהליות, התייצבו גובי המס במחלקת המס של הנתבעת וביצעו בדיקה פרטנית לגבי כל חייב/סרבן מס בנפרד, ורק לאחר שהשתכנעו כי קיימת יתרת חוב לאותו סרבן מס, יצאו לבצע את פעולות האכיפה.

13.        צד ג' טוענת, כי במעמד ביצוע פעולות האכיפה המנהליות, לא הציג התובע בפני גובי המס העתק מצו הביניים האוסר על הנתבעת או מי מטעמה, לבצע את הליך הגביה. צד ג' אף מאשרת שננקטו מטעמה הליכי עיקול בבנק בו מתנהל חשבון התובע, אך לדבריה מדובר בשליחת הודעה בלבד. צד ג' עותרת לדחיית טענת התובע ביחס לפגיעה בשמו הטוב, שכן ממילא לטענתה מדובר בסרבן מס ותיק, עיקש ועקבי אשר מתמיד באי תשלום מיסיו במועד ומשלמם בסופו של דבר רק לאחר משלוח התראות ונקיטת הליכי גביה מנהליים.

14.        צד ג' מבהירה, כי הנזק הנטען ע"י התובע, אשר מוכחש, נגרם לכאורה בשל מחדלה של הנתבעת אשר לא הודיעה לצד ג' על דבר מתן צו הביניים ולא הורתה לה להפסיק את פעולות הגביה נגד התובע, עובר לנקיטתם. צד ג' מפנה להוראות הסכם ההתקשרות בינה לבין הנתבעת אשר מחייב את הנתבעת ליתן לצד ג' הודעה בכתב, (הסכם ההתקשרות לא צורף כראיה).

15.        צד ג' העלתה בין היתר בסיכומיה, טענה נגד תוקפו של צו הביניים, טענה זו לא הועלתה בכתבי ההגנה, התובע לא נחקר אודותיה בחקירתו הנגדית ועל כן אין מקום  לקבלה.

16.        ביום 4/2/2013 התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים במהלכו העיד התובע ובתום שמיעת עדותו, הסכימו הצדדים כי בית המשפט יכריע על סמך הנתונים אשר נפרסו בפניו עד כה ביחס לשאלה האם עילת התביעה עומדת לזכותו של התובע וכן ביחס לסכום שיפסק לטובתו, ככל שיפסק. הצדדים הסכימו כי פסק הדין אשר יינתן יהיה חלקי ובהתאם לאמור בו יינתן פסק דין משלים ביחס לחלוקת התשלום בין הנתבעת לבין צד ג', אם בכלל.

דיון והכרעה

17.        הצדדים אינם חולקים על העובדה כי ביום 6/10/2011 ניתן צו ביניים ע"י בית המשפט המחוזי בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים, התואם את הסכמתם כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון. המחלוקת הינה האם קמה לתובע עילת תביעה נגד הנתבעת מכוח החוק, אם לאו.